כמה שדות באמת צריך
השאלה שאני שואלת על כל שדה: מה אעשה עם המידע הזה בשיחה הראשונה? אם התשובה היא "כלום", השדה יוצא.
ברוב דפי הנחיתה מספיקים:
- שם - כדי לדעת איך לפנות.
- טלפון - כי ברוב המקרים חוזרים בשיחה או בוואטסאפ.
לפעמים יש מקום לשדה שלישי, אם הוא יעזור במכירה לטווח הארוך, כמו למשל שדה מייל שיכניס את הלקוח לרשימת תפוצה שממנה יישלח אליו דיוור, או שדה שאלה אם הוא באמת עוזר לחזור עם תשובה טובה יותר. למשל בחירה בין מסלולים, או שאלה קצרה כמו "מה הכי חשוב לכם כרגע?".
מה בדרך כלל לא צריך בשלב הזה:
- כתובת מלאה
- תאריך לידה
- "איך שמעתם עלינו" כשדה חובה
- מייל שאף אחד לא משתמש בו: אם לא חוזרים במייל ולא שולחים דיוור, אין סיבה לבקש אותו
את "איך שמעתם עלינו" אפשר לדעת ממקור התנועה, ואת השאר שואלים בשיחה. בשיחה זה מרגיש כמו התעניינות. בטופס זה מרגיש כמו חקירה.
איפה למקם את הטופס
התשובה הקצרה: במקום שבו הגולש מוכן להשאיר פרטים. והמקום הזה לא זהה אצל כולם.
לכן אני כמעט אף פעם לא שמה טופס אחד בלבד בתחתית הדף. מה שעובד טוב יותר:
- כפתור ברור כבר במסך הראשון שמוביל לטופס או פותח אותו. מי שהגיע מוכן לא צריך לגלול את כל הסיפור.
- טופס מלא אחרי החלק המשכנע - אחרי שהסברתם מה ההצעה, למי היא מתאימה ומה מקבלים.
- טופס או כפתור נוסף בסוף הדף, למי שקרא הכול ועדיין מתלבט.
- במובייל, כפתור צף שנשאר זמין לאורך הגלילה ולא מסתיר תוכן.
אם הטופס מופיע כמה פעמים בדף, חשוב שכולם יגיעו לאותו מקום ושהפניות לא יתפזרו.
מה לכתוב על הכפתור
"שלח" זו המילה הכי נפוצה על כפתורים, והכי פחות מעניינת. היא מתארת את מה שהמחשב עושה, לא את מה שהגולש מקבל.
כפתור טוב עונה על השאלה "מה יקרה כשאלחץ?". כמה כיוונים:
- מה מקבלים: "אני רוצה את השיעור במתנה", "שלחו לי את המדריך".
- מה קורה עכשיו: "תיאום שיחת היכרות", "בדיקת התאמה למסלול".
- בקול של הגולש: "כן, בואי נדבר". זה הכפתור בטפסים באתר שלי, והוא עונה לשאלה "שנדבר?" שמעליו.
בדף של BV ACADEMY, שבו כל מסלול לימוד הוא דלת, הטופס נקרא "עזרו לי לבחור את הדלת הנכונה". הגולשת לא מתבקשת "להירשם". היא מבקשת עזרה בהחלטה, וזה בדיוק מה שהיא צריכה באותו רגע.
עוד שני דברים קטנים:
- מילה אחת או משפט קצר מתחת לכפתור יכולים להוריד לחץ. למשל "אחזור אליכם בוואטסאפ, בלי ספאם".
- הכפתור צריך להיראות כמו כפתור. צבע בולט, גודל נוח לאצבע, ולא טקסט שנבלע ברקע.
תיבת הסכמה ופרטיות
כשאוספים פרטים אישיים, צריך לומר בפשטות למה הם נאספים ומה ייעשה בהם. אני מוסיפה לכל טופס:
- תיבת הסכמה שהגולש מסמן בעצמו, ולא מסומנת מראש.
- ניסוח שמסביר למה הפרטים נאספים. בטפסים באתר שלי, למשל: אישור על מסירת הפרטים מרצון והשימוש בהם כדי ליצור קשר בהתאם למדיניות הפרטיות.
- קישור למדיניות הפרטיות שנפתח בלי להעיף את הגולש מהדף.
- הפרדה בין הסכמה ליצירת קשר לבין הסכמה לדיוור. מי שביקש שיחה לא בהכרח רוצה ניוזלטר. אם רוצים לשלוח תוכן שיווקי, עדיף תיבה נפרדת.
אני לא עורכת דין, ואת הנוסח המדויק של מדיניות הפרטיות כדאי לבדוק עם מי שמתמחה בזה. אבל העיקרון פשוט: הגולש צריך להבין למה הוא מסכים.
הודעות שגיאה שלא מעצבנות
טופס שמוחק את כל מה שהוקלד בגלל טלפון בפורמט "לא נכון" הוא דרך מהירה לאבד ליד. כמה כללים:
- לבדוק את השדה כשהגולש עובר ממנו, ולא רק בלחיצה על הכפתור.
- לכתוב מה לתקן ("חסרה ספרה במספר"), ולא רק "שגיאה".
- לקבל טלפון עם מקפים, בלי מקפים ועם קידומת.
- במובייל, לפתוח מקלדת מספרים בשדה הטלפון.
מה קורה אחרי שלוחצים
זה החלק שהכי הרבה דפים שוכחים. הגולש לחץ, ומה עכשיו? הודעה קטנה של "נשלח בהצלחה" שנעלמת אחרי שנייה לא מספיקה.
אחרי שליחה אני מעבירה את הגולש לעמוד תודה, כמו באתר שלי. עמוד תודה טוב:
- מאשר שהפרטים התקבלו, במילים ברורות.
- מסביר מה יקרה עכשיו: מי יחזור, באיזה ערוץ, ומתי בערך.
- נותן צעד הבא: וידאו קצר, כפתור וואטסאפ, קישור לאינסטגרם או לשיעור המתנה.
- מאפשר למדוד המרות, כי עמוד נפרד קל למדידה בכלי הניתוח והפרסום.
ומאחורי הקלעים, הפנייה צריכה להגיע למקום שמישהו באמת מסתכל עליו. מה קורה לליד מהרגע הזה, זה כבר נושא למאמר נפרד.
בדיקה אחרונה לפני שעולים לאוויר
לפני השקה אני ממלאת את הטופס בעצמי, מהטלפון ומהמחשב. בודקת שההודעה מגיעה, שעמוד התודה עולה, ושאין שדה שתקוע במצב חובה בלי סיבה. נשמע בסיסי, ובכל זאת זו הבדיקה שהכי קל לשכוח.
אם יש לכם דף נחיתה שמביא תנועה אבל מעט פניות, שווה להתחיל מהטופס. שלחו לי קישור, ואשמח להסתכל איתכם על מה אפשר לקצר.
אתרים ומערכות בהתאמה אישית. עליי
